שמעון דהן
9.9.1962-6.7.1989


שמעון נולד למשפחה דהן כאח ל-4 אחים ול-3 אחיות, וכבן להוריו המאושרים מימון ובידה דהן.
תמיד הקרין שמחת חיים ואושר אשר השפיעו רבות על סביבתו.
את ילדותו עבר בשכונת "שביב" בהרצליה, ואת לימודיו סיים בהצטיינות בתיכון העירוני. תחביביו היו רבים ומגוונים. החל מכדורסל, טניס, בע"ח, שחמט, וכלה בגולת הכותרת שבהם: "טיסנים". שמעון החל בדאונים והגיע עד טיסנים מונחי-רדיו. תחביב זה היה גלולת מרץ עבורו ומילא כל ישותו. כל תחביביו עברו בירושה למרבית אחייניו, שחסרים אותו עד עכשיו.
"צו ראשון" היה מרגש וגם להתרגשות. שמעון פסק החלטה שלא ניתנה לערעור: "קורס טייס בלבד!", ולבסוף הגיע ל"גולני" והצטרף לקורס חובשים. שמעון נכנס למלחמת של"ג כחובש ויצא על אלונקה. כדור מחבל פגע בכתפו וטייל בחזהו וכפסע היה בינו לבין המוות. הרופאים פסקו "נכות", אך שמעון לא ויתר. לאחר ההחלמה והשיקום הלך לקורס קצינים, עם כתף שמוטה וכאבי גב חזקים. גם בקורס זה התבלט וקיבל "תעודת הצטיינות" בטקס מידי נשיא המדינה. הקצין פיקד על מחזורים רבים, כולל מובחרים. לאחר, שירותו הצבאי הדריך שמעון במד"א בכל רחבי הארץ . לבסוף החליט שמעון ללמוד הנדסת חשמל.
4 שנים למד שמעון בטכניון. את מבחנו האחרון כתב יממה לפני הרצחו. הוא ידע שהוא מהנדס, ורק התעודה הייתה צריכה להגיע. הוא יצא לחגוג מאורע זה עם חבריו הטובים, ולא נעתר לבקשתם להישאר עוד קצת. הוא רצה לנסוע הביתה לספר לאימא, שאותה אהב יותר מכל. למחרת הודיע כי הוא נוסע לירושלים. אמו שאלה מתי יחזור . שמעון ענה: "עוד 3-4 שעות". משפטים אלו עדיין מהדהדים בראשה של אמו. כאשר הודיעו ברדיו כי מחבל ערבי אכזרי דרדר אוטובוס בדרך לירושלים, החלו לכרסם חששות בלב אמו. טלפון ממקום הפגישה לברר מדוע שמעון לא הגיע, רק הגבירו את חששותיה.
לעת ערב, כאשר שמעון לא שב ולא יצר קשר , ידענו כי הרע מכל פקד אותנו.
שמעון האהוב נרצח בפיגוע חבלני בקו 405 מת"א לירושלים, ולעולם לא ישוב.
שמעון היה במשפחה סמל ודגל של אחד שדבק במטרה ומצליח. תמיד היה דוגמא, ממעלותיו הבולטות והאופייניות ניתן לציין במיוחד את עזרתו למשפחתו ולחבריו באשר הם, ובעיקר כיבוד אב ואם שהיו בשבילו לדרך חיים.
שמעון היה ונשאר גאוות המשפחה, ובהעדרו נחמה אין.

Image doesn't Exist