ד"ר שלי וולוכוב הלפני


בשלושה באוגוסט, 1989, הגיעה שלי, בתם של ד"ר מנלי ורות וולוכוב, לישראל בפעם הראשונה בחיים, ישראל לא הייתה זרה לה. קרובי משפחה רבים ואחות שחייתה פה למעלה מעשר שנים הביאו את ניחוח הארץ אליה לוונקובר. שתי סיבות הביאו אותה לארץ: משחקי המכבייה שבהם השתתף אבא שלה בנבחרת הקליעה למטרה של קנדה, והזדמנות להכיר סוף סוף את הנופים והמראות שעליהם שמעה זמן רב.
לפני תחילת התחרויות טיילו שלי ואחותה המלווה באתרים בירושלים ונפגשו עם משפחה וחברים בתל אביב. יומיים לאחר בואן לארץ, עלו שתי האחיות על אוטובוס קו 405 על מנת לחזור לירושלים. האוטובוס היה כמעט מלא . נותרו שני מושבים נפרדים זה מזה. שלי התיישבה בקדמת האוטובוס ונפרדה מאחותה למשך הנסיעה. רצה הגורל שהפרידה תהיה לנצח. שלי נהרגה באסון ואחותה, איב ניצלה.
שלי קבורה בוונקובר, עיר מולדתה ,שבה עבדה כרופאת שיניים. היא הצטיינה בשיט, טניס ומוסיקה, והייתה פעילה באירגונים יהודיים. לרגל הנסיעה לארץ, למדה עברית והיה בכוונתה להצטרף למשלחת רופאים מתנדבים בישראל במסגרת שיקום שכונות. תרומותיה של שלי לחברה ולקהילה התבטאו בפעילות נרחבת למען איכות הסביבה, חברה תרבותית, ולמען זכויות האישה. במסירות ובנאמנות, שלי הצליחה לבצע ולשנות דברים לטובת הרוב.
השגיה עומדים לפנינו כמופת.


Image Doesn't Exist