מזרחי נחום הי"ד


אני עקיבא הבן הקטן שלך ממאן עד היום להאמין שהלכת מאתנו.
המחשבה שאתה לא עוד תבקר אותנו וביחד נהנה מזיו פניך , קשה לנו. אני זוכר ימים של ילדות שלי ושל אחיי, ימים מאושרים . אני זוכר אותך כאב אוהב ומסור לכולם.
אני הקטן בבניך עודני רווק וכשאעמוד בשעה טובה מתחת לחופה , תחסר מאוד דמותך ונוכחותך. זה יום הגדול גם לאב וגם לבן להיות ביחד ולשמוח ביחד .
בכל שמחה ובכל אירוע במשפחה ואצל החברים שלנו ושלך אתה תחסר לנו מאוד . אך דמותך תהיה אתנו כל הזמן.
יהי זכרך ברוך.

מבנך האוהב מאוד עקיבא.

קשה לכתוב על אבא בלשון עבר. מאז נפלת באסוף הנורא בג' תמוז תשמ"ט באוטובוס 405 לא משה דמותך ואתה עמנו כל הזמן.
ביקוריך מדי שבוע בכל יום חמישי בירושלים , אותו יום בשבוע שהקדשת לילדים ולנכדים אשר הפך למנהג קבוע אצלך. ביקורים אלה חסרים לנו מאוד.
אבא היה בן 65 במותו הי"ד . אני בנך הקטן זוכר אותך כאב מסור ואוהב לכל המשפחה וגם כאדם שאהב מאוד ילדים ובריות בכלל. כל מי שהכיר אותך אהב וחיבב עד מאוד את אישיותך , יושרך ואת חום הלב ששפע ממך. קשה לשכוח ותמיד נזכור אותך לעולם.
ביום האסון שירתתי כחייל במרפאת שנלר שממנה חשו לעזרה רופאים וחובשים.
באותו יום שני שערכו את הברית לנחום התינוק, שנולד ליהודה בארה"ב , נצבט הלב שאתה לא היית כבר בין החיים.
אם נכתוב אלפי מילים לדמותך לא נוכל לצייר כיאות את כל הטוב ואת החיוב שבדמותך . אותך אנו פוגשים בכל יום בזיכרונותינו ואתה יום יום אתנו.
יהי זכרך ברוך!

עקיבא ומשפחת מזרחי.



שיר אשר מוקדש לאבינו נחום מזרחי שנספה בקו 405
שיר שמוקדש לזוהר ארגוב. השיר נבחר כהקדשה לאבא שאיננו עוד.

הן רק אתמול רקמנו יחד חלומות
הן רק אתמול אחזת בי בידים אוהבות
אתה בני לחשת בעצבות בחום , אך מה עצוב היה לראות את עיניך עצומות
היום הוא לא הוא עזב את עולמנו הוא נותר בזיכרוננו
ואני נשארתי כאן בודד בעולמי מחפש את חום אבי
אמא נותרה לה חנוקה מדמעות ואני אהיה לה עד יומי האחרון.
הלילה קר ואין כוכבים במרום אני קורא לך אתה נגלה לי בעולם מלא דמעות. אבא שלנו איך עזבת אותי פתאום נשור דעכת מה יפו חיי יקום פתאום והיום הוא לא אותי הוא עזב את עולמי הוא נותר בזיכרוני ואני נשארתי כאן בודד בעולמי מחפש את חום אבי , אמא נותרה לה חנוקה מדמעות ואנו נהיה לה עד יומנו האחרון .
אבא שלי איך עזבת אותי פתאום.

אבא

דברים על הקבר - אזכרה שנתיים ימים

שנתיים ימים חלפו מאז עזבת אותנו המומים וכואבים...
באותו בוקר נורא בו שתית לך את כוס הקפה וצעדת אל הגורל האכזר שגדע את פתיל חייך התוססים - לא שיערנו שזהו יומך האחרון ; היו תקוות רבות לעתיד של נחת והצלחה . אותך תקוות נמוגו ביום של רצח נורא שנחרט לדראון עולם בלב האומה היהודית. צעיר ערבי בקריאות : " אללה הוא אכבר " דרדר לתהום עמוקה אוטובוס עמוס נוסעים תמימים וחסרי ישע : אנשים נשים וטף שכל "חטאם" הוא בהיותם בנים לעם ישראל.
הם זעקו לישועה , הם התחננו לחיים הם שתתו דם נקיים - אך "השמש זרח והשיטה פרחה , והשוחט שחט ".
אתה שלמה לא יכולת הפעם אפילו לנסות ולהינצל מהתופת ... הנס לא חזר אליך בפעם הזאת ... מן השואה הגדולה שכילתה את משפחתך הענפה בפולין - שרדת יחיד - אוד מוצל מאש עלית ארצה - ישראל - נחלת אבותינו ושוב במלחמות שחרור והגנה על הבית - בהן אתה משתתף פעיל , מתנסה בתלאות רבות ... ידעת סבל מהו , ותמיד התגברת והתנערת שאבת כוח ועידוד והמשכת קדימה בחתירה בלתי נלאית.
חכמת החיים שלך הייתה פרי שכלך הבריא וניסיונך העשיר שצברת על בשרך. הבריות אהבוך כי אכן ראוי היית לאהבתם .. כל אדם היה בעיניך קודם כל אדם שיש לכבדו ולהוקירו ולסייע לו בכל זמן שזקוק לעזרה. לבני ביתך נתת את כל שיכולת ואף הם השיבו לך כבוד וחיבה ולא ישכחו אותך ... ואתה הנך אהוב עלינו היום ממש כפי שהיית בחייך הקצרים עמנו ואפילו הרבה יותר.
עם הליכתך הטראגית , מת משהו בתוכנו , אותה שמחת חיים וחיוך שלך שלא נראה עוד ... אותה אהבה שהצפת בה אותנו ... הכל נשאר זכרות כאוב עם תחושה קשה של אובדן וחוסר אונים ...
אתה - אבא תמיד בלבנו ודמותך לנגד עינינו...
תמיד נזכור ונזכיר את אהובנו שנעקר מתוכנו . ביום הארור לעם ישראל - ה- 6.7.89 במלחמת האינתיפאדה בה נפלו רבים מחיילנו ומאזרחינו ודמם הטהור הרווה את אדמת המולדת האהובה.

תהא נשמתך הטהורה צרורה בצרור החיים לעולם ועד אבינו שלמה .



Image doesn't exist