מתתיהו גרשון (פביאן) רזניק


נולד ב-28 ביולי 1964 בבואנוס איירס, ארגנטינה.
בנם של שרה ויהושע רזניק ואח של יפה מריאל רזניק-מורוא.
גדל וחונך בארגנטינה בבית ספר ממלכתי ובבית ספר יהודי בשעות אחר-הצהרים. שם החל עיצובו כיהודי וכציוני. בתהליך זה היה תפקיד מכריע ליהודים: האם - שרה, מורה לעברית בבית ספר יהודי, והאב - יהושע, שהיה בנעוריו חלוץ בעצמו, עלה לישראל והתגורר בה כמה שנים.
מגיל תשע היה מתתיהו-גרשון חבר בתנועת הנוער הציונית: "החלוץ למרחב", תחילה כחניך ואחר כך כמדריך לצעירים ומאוחר יותר למבוגרים. בהמשך תפקד גם כגזבר וראש גן. באופן טבעי בחר ללמוד בתיכון אורט - רשת בתי ספר יהודיים טכניים בכל העולם וסיים את לימודיו כטכנאי וכמתכנן מחשבים.
ב-1983 הגיע לראשונה לישראל לקורס במכון למדריכי חוץ לארץ בירושלים. המפגש הראשון והאחרון שלו נקשר אפוא בירושלים. בשובו לארגנטינה גמלה בו ההחלטה לעלות לישראל ויחד עם חבריו מהגרעין עלה ארצה ב-1982. הם ביקשו להגשים את חלומם הציוני בקיבוץ צעיר בנגב: קיבוץ טללים. כעבור זמן מה חזר לספסל הלימודים והספיק לסיים בהצטיינות שנתיים בלימודי המחשב בבית הספר להנדסאים שליד אוניברסיטת-תל אביב.
כדי לקיים את עצמו, עבד בחופשת הקיץ כרפתן בקיבוץ גבעת חיים איחוד, תוך זמן קצר קנה את לבות החברים, הן בעבודה חרוצה והן בעזרה מסורה במתימטיקה לצעירי המשק. וכך, שלא כמקובל, קיבל מהר חדר ואומץ על ידי משפחה בקיבוץ.
כשקרה האסון, היה זה טבעי שמצא את מנוחתו האחרונה בקיבוץ שאהב ואהבו: גבעת חיים איחוד.
מתתיהו גרשון (פביאן) רזניק מצא את מותו- כמו את חייו- מתוך אצילות נפש יתירה, כשאימץ משפחה מארגנטינה שבאה לקבל טיפולים נגד לוקמיה בהדסה ירושלים. בשיא עונת הבחינות של סוף שנת הלימודים 1989 עזב הכל ונסע לעזור בתרגום לספרדית. זו הייתה נסיעתו האחרונה. הוא עלה על אוטובוס הדמים ואבד בתהום.
צעיר יהודי מארגנטינה הגיע לארץ לבנות ולהיבנות בה. מימש חלום דורות. חלום על ישראל. חלום על ירושלים. אך בדרך אל ירושלים של מטה, הגיע אל ירושלים של מעלה ב-ג' תמוז תשמ"ט 6.7.1989 והוא בן 25 שנים.



Image doesn't Exist